שליטה קוגניטיבית – למה ואיך

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

 

אנשים עם שליטה קוגניטיבית גבוהה יודעים למקד את החשיבה שלהם בדברים הרלוונטיים. אלה אנשים שיודעים להתמקד בעיקר ולא בתפל ובכך גם לסנן את המידע הלא רלוונטי. שליטה קוגניטיבית זו גם היכולת לעבור מדבר אחד לשני ללא קושי ובאופן “חלק”. 

האם החוויה הדו-לשונית של ניהול שתי מערכות מקבילות משפיעה על ביצועים לא לשוניים? האם אנשים דו לשוניים הם בעלי שליטה קוגניטיבית גבוהה יותר? כן!

  • אנשים דו-לשוניים יותר טובים מחד-לשוניים במשימות הדורשות שליטה קוגניטיבית.
  • דו-לשוניים (מילדות) מפגינים יכולות יותר גבוהות במשימות מטה-לשוניות מאשר חד-לשוניים.
  • דו-לשוניים (מילדות) יותר טובים בשיפוט דקדוקי.
  • דו-לשוניות דוחה אובדן קוגניטיבי (שתלוי בגיל). כלומר אנשים דו-לשוניים בני 90 יסבלו פחות מאלצהיימר מחד-לשוניים בני 90. 
  • אנשים דו- לשוניים יודעים לעבור טוב יותר בין דבר אחד לשני מפני שהם כל הזמן עושים זאת בשפתם.

המוח הדו-לשוני:

  • מה המבנה של המוח הדו-לשוני?
  • מבנה המוח יכול להשתנות עקב רכישה/למידה של שפה שנייה.
  • האם המוח הדו-לשוני שונה מבחינת ארגון הנוירונים מהמוח החד-לשוני? האם למוח הדו-לשוני יש שתי מערכות נוירונים- עבור שפת האם ועבור השפה השנייה 
  • דו-לשוניים מלידה משתמשים באותה מערכת של נוירונים כמו במח החד לשוני.
  • בקרב דו-לשוניים “מאוחרים” המבנה של מערכות הנוירונים שונה משפה לשפה.

זה בדוק: היבטים רגשיים וחברתיים של  לומד שפה שנייה\אורלי

“כישרון לשפות” – מיתוס?



לא פעם ולא פעמיים המיתוס “כשרון לשפות” הוכח כשגוי.  המסקנה המקובלת כיום על רוב החוקרים היא:

  1. במוח שלנו ישנם חלקים האחראים לשפה
  2. אין דבר כזה ‘כישרון לשפות’. יש אוסף של גורמים שמביאים לרכישה טובה יותר של שפה, אבל זה לא כישרון. 

אינטליגנציה היא הפוטנציאל שנולדנו עמו לכל דבר- גם לרכישת שפה. אנחנו יכולים לדכא או לפתח את האינטליגנציה אבל חשוב להבין שהיא קיימת בכולנו כפוטנציאל. 

 

המחקר של אורלי אידן (1996) 

  • לקחו כיתה של מחוננים (כולם בעלי אייקיו של 130 ומעלה) ולימדו אותם אנגלית (שפה זרה). 
  • המשתנים אינטליגנציה, מעמד סוציו אקונומי ושפת אם נוטרלו (כל המשתתפים היו מחוננים ממעמד הביניים ומעלה דוברי עברית). 
  • בסוף השנה ראו שהיו כאלה שהצליחו פחות וכאלה שהצליחו יותר. 

 

מה בכל זאת גרם לחלק להיכשל ולחלק להצליח? מה הם הגורמים שמביאים לשוני? היבטים רגשיים!

לגורמים הרגשיים יש כוח ניבוי גם בקרב ילדים, גם בקרב מתבגרים וגם בקרב מבוגרים. כולם פועלים לפי אותם מנגנונים רגשיים. 

מוטיבציה

  • מוטיבציה היא הסיבה שמניעה לעשות דבר מה. זו אותה אנרגיה שגורמת לעשות דברים ולפעול. כשאנו אומרים שאנו חסרי מוטיבציה, הכוונה היא שאין לנו כוח לעשות משהו.  
  • מה מניע את המוטיבציה? תגמולים, הגשת מטרות, סיפוק, הזדמנויות, רצון להרחיב אופקים ועוד.
  • ישנה הבחנה בין מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית:
  • מוטיבציה פנימית (intrinsic)- מוטיבציה מאוד חזקה שנובעת מבפנים כמו סיפוק, אמונה, אידיאולוגיה.
  • מוטיבציה חיצונית (extrinsic) מוטיבציה שנובעת מבחוץ כמו תגמול, הכרח, איום. 

**יש דברים בחיים שהם גם וגם- מתחילים ממשהו שבא מבחוץ והופכים למשהו פנימי.

  • מחקרים הוכיחו באופן חד משמעי שיש קשר בין המוטיבציה הפנימית ללמוד שפה, לבין ההצלחה בלמידה של שפה זו (מוטיבציה חיצונית על פי מחקרים לא מנבאת עשייה מפעילה אנשים)- המוטיבציה היא אחד גורמים החשובים ביותר ללימוד של שפה. יחד עם זאת יש לזכור שמוטיבציה היא אחד הגורמים החשובים ביותר ללימוד של כל דבר.

 

דימוי עצמי אקדמאית ותפיסה עצמית 

  • נמצא קשר מאוד חזק בין הגורמים הרגשיים (דימוי עצמי בפרט) לבין היכולת ללמוד שפה. יש בזה היגיון כי שפה זה משהו שהוא מוחצן. כלומר, אם אני טובה במתמטיקה- חוץ מהמורה שלי אנשים לא יודעים את זה, אבל אם אני טובה או לא בשפה, זה יהיה מאוד בולט. 
  • כמו כן, כולנו גדלים בחברה שלא אוהבת טעויות ולכן, בעניין של שפה, אנו מאוד מפחדים לטעות כדי לא לפגוע בדימוי העצמי שלנו. אבל מה שמעניין הוא שדווקא בשפה, עשיית הטעויות היא חלק מתהליך הלמידה.
  • מכאן, ההיבט הרגשי הוא המימד המשמעותי ביותר בתהליך של למידה של שפה שנייה או זרה.

**ככל שהדימוי העצמי יותר גבוה כך גם המוטיבציה עולה ולהפך!

 

המחקר של אורלי אידן (2009):

מחקר זה מתמקד במשתנים מעולם הפסיכולוגיה החיובית- חוזקות וחולשות. מחקר זה עסק גם הוא במוטיבציה שכן יש לה תפקיד מאוד חשוב בכל תהליך של למידה.

מטרות המחקר

במסגרת מודלים הבוחנים גורמי סיכון וגורמי הגנה לניבוי הסתגלות של ילדים, מטרות המחקר היו להבהיר את כשירותם האקדמית והחברתית של תלמידים ואת התרומה של תפיסות עצמיות רגשיות וחברתיות ואקלים משפחתי, הן להסבר תקווה והן להישגים לימודיים. על מנת לזהות גורמים הקשורים לכשירות אקדמית וחברתית ולמיטביות של תלמידים (מבלי להתעלם מתפקידם של תכונות אופי, ליקויים וקשיים), נבדק תפקיד התקווה כגורם מתווך בין גורמי סיכון לכשירות אקדמית.

 

רקע תיאורטי על כל אחד ממשתני המחקר

גורמי הגנה- ככל שרמתם יותר גבוהה, כך אנו יותר מוגנים. ככל שרמתם יותר נמוכה כך אנו כמובן פחות מיטיבים.

  • תקווה (סניידר, 2002)

  • בשנת 2002 חוקר בשם סניידר הציג את מודל התקווה (או “תיאוריית התקווה)– לפי מודל זה, תקווה היא לא במובן הרומנטי חסר הביסוס של “אני מקווה שיהיה שלום עולמי כי…” אלא במובן הקוגניטיבי, המושכל והאנליטי. אנשים בעלי תקווה הם אנשים שמסוגלים:
  • להציב יעדים
  • לתכנן את האופן שבו הם ישיגו את היעדים האלה (החוקרים אחרי סניידר הוסיפו שחייבים אנרגיה (מוטיבציה) בשביל להציב יעדים ולתכנן אותם). 
  • במסגרת התכנית הזאת, כמו כל תכנית טובה, יש בסיס לשינויים. אם רואים שמשהו לא מצליח צריך לשנות את התכנית. יש כאן עניין של גמישות. בתקווה של סניידר יש עניין של ריאליות– אני לא אציב לעצמי יעדים שהם לא ריאלים. 
  • המחקר (מ2009) מצא שיש קשר גבוה בין רמת תקווה לבין הצלחה בלמידה.


  • המודל הסלוטוגני: עמידות; תחושת קוהרנטיות (אנטונובסקי, 1987)

  • במודל הזה נמצא קשר בין גוף ונפש. כיום זה מקובל ומובן מאליו, אך לפני שלושים שנה לא היה מקובל לומר למשל “שמשהו חולה מרוב מתח”. 
  • תחושת הקוהרנטיות הזו עוסקת במנגנון פנימי שלנו יש שמאפשר לנו להתמודד עם מצבים קשים, מורכבים, מאתגרים מאוד.
  • אנטונובסקי פיתח את “המודל הסלוטוגני” (סלו=בריאות, גני = מקור). אנטונובסקי חיפש את המקורות הנפשיים של הבריאות. 
  • הוא הסביר דרך אותה תחושת קוהרנטיות- שלושה דברים:
  1. מובנות-עד כמה העולם בהיר ומובן לנו. האופן שבו המידה שאני מבינה את העולם סביבי. עד כמה העולם סביבי מובן לי. העולם סביבי יכול להיות החברים, המדינה והיקום בכלל. עד כמה מובן לי מה שקורה פה. עד כמה מציאות חיי מובנת.
  2. נהילות- האופן שבו אנו מתנהלים בעולם. עד כמה אני מנצלת את המשאבים שיש לי כדי להתנהל יותר טוב. 
  3. משמעות- האופן שבו אנו מוציאים בו משמעות.עד כמה אנחנו מרגישים שהחיים שלנו הם בעלי משמעות.

לחבר את שלושת אלו ביחד ונקבל תחושת קוהרנטיות. היום זה הפך לכלי לבדיקת מצבו הנפשי של האדם. 

 

  • צרכים פסיכולוגיים בסיסיים (deci & ryan, 2000): על פי החוקרים, ישנם שלושה צרכים פסיכולוגיים שאם הם ממומשים אצלנו אז אנו בעלי מוטיבציה (מונעים):
  • אוטונומיה– התחושה שאנחנו בוחרים את מחשבתנו ואת מעשינו. כלומר, שיש לנו את האפשרות לבחור. אוטונומיה זו לא עצמאות שכן אנחנו יכולים באופן אוטונומי לבחור להיות לא עצמאיים.
  • מסוגלות– אנחנו מרגישים שאנחנו מסוגלים לעשות X דברים. מסוגלים לעבור קורס בשלום, מסוגלים לעשות תואר ראשון בתקשורת וכדומה. 
  • שייכות (אוטונומיה)– האופן שבו אנו מרגישים שייכים לקבוצה: חברים לכיתה, בני משפחה, חוג מסוים וכדומה. 
  • אקלים משפחתי (olson, 2004): הכוונה היא למה שקורה בתוך המשפחה בהקשר שלנו. ישנם שני מימדים:
  • לכידות– כמה אנו מרגישים מלוכדים. האם אנו עושים פעילויות משפחתיות ביחד? האם אנו נפגשים בכל  ערב? בכל יום? האם חולקים אחד עם השני רעיונות?
  • הסתגלות– כמה אנו בתוך המשפחה גמישים לשינוי. אם ישנה בעיה כלשהי, האם מסוגלים לשנות הרגלים בשביל לפתור בעיה ולהתאים את עצמו למציאות חדשה.
  • מאמץ (margalit, 2004): מידת המאמץ שאנו מסוגלים להשקיע.
  • חוללות (מסוגלים) עצמית אקדמית ( Zimmeran, bandura & Martinez pons, 1992): התפיסה של מה שאנו מסוגלים לעשות.

 

כל סל המשתנים הללו מנבאים לחלוטין ביחד ולחוד ברמות שונות את רמת התקווה. כלומר, ככל שתחושת הקוהרנטיות יותר גבוהה, ככל שתחושת המסוגלות יותר גבוהה, ככל שהאקלים המשפחתי יותר גבוה, ככל שהמוטיבציה יותר גבוהה – אנחנו בעלי רמת תקווה יותר גדולה. ואותה רמת תקווה מנבאת הצלחה בלימודים בכלל ובשפות בפרט. 

למעשה היום אפשר לנבא הצלחה.יש את היכולת להביא אנשים להישגים שפתיים בדרכים מנטאליות ורגשיות. כלומר, העניין של לימוד שפה לא נמצא אך ורק במקום של אינטלקט או קוגניציה. חייבים להכניס לזה את העניין הרגשי, האישי , החברתי אפילו. בעצם, חלק מתהליך של רכישה של שפה שנייה ואילך זה תהליך רגשי מנטאלי.  

גורמי סיכון

  • בדידות (asher et al, 1990): בדידות זה עניין של תפיסה (אפשר להיות עם 100 אנשים ועדיין להרגיש בודדים), לבד זה עניין פיזי.

 

אולי תתעניין גם במאמר זה : בסיס להכל- תהליך הרכישה של שפה ראשונה – גישות

תוכן עניינים

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 077-9972792