דגמים של פיקוח על מוסדות תקשורת המונים – חלק ב’

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

אולי תרצה להתחיל לקרוא מחלק א’ של המאמר

עובדות בסיס

  • החליף את המודל האוטוריטארי בשנות ה-18 וה-19.
  • הרקע לצמיחתו היא צמיחת מעמד הבורגנים אשר דרבנה את היוזמה הקפיטליסטית (חופש המידע). 
  • חלה מהפכה-הגבלת הכוח המסורתי של המלך. 
  • המהפכה התעשייתית הביאה להפצה המונית של עיתונים והחלשת בעלות המדינה על המילה הכתובה.

 

איך הכל התחיל – מודל-אינדיבידואליזם

  • החידושים המדעיים הציבו את הרציונל מעל הרגש-בניגוד למודל האוטוריטארי (“אני חושב, משמע אני קיים” – דקארט)
  • תקופת ההארה enlightenment מראשית המאה ה-19, ירידת מעמד הכנסייה והתפתחות המדעים
  • התיקון הראשון לחוקה האמריקנית (1791): “הקונגרס לא יחוקק שום חוק המגביל את חופש הדיבור או את חופש העיתונות”
  • תפקיד החברה: רווחת הפרט, אושרו ועושרו
  • חופש ביטוי, חופש עיתונות וחופש דעה – היווה את הבסיס לדמוקרטיה. 
  • תומס ג’פרסון: “למרות שהאזרח הבודד עלול לטעות, רוב כקבוצה מגיע להחלטות נבונות”. כדי לאפשר תהליך כזה, החברה חייבת לחנך ולידע את היחידים על-ידי חופש העיתונות

 

האזרחים והמדיה אחד הם. המודל הקיצוני ביותר ביחס לזכות הציבור להתבטא, אנטי המודל האוטוריטארי. האזרחים עושים מהפכה, התפיסה היא שאנשים הם רציונאליים. צמיחת מעמד הבורגנים בעקבות הסחר הבינ”ל דרבנה את היוזמה הקפיטליסטית של חופש המידע. המהפכה התעשייתית גרמה להפצה המונית של עיתונות כתובה והחלשת בעלות המדינה על המילה הכתובה.

 

הגישה הליברלית

גישה הדוגלת באינדיווידואליזם. הפרט הוא היסוד לדמוקרטיה – הוא המרכיב הבסיסי של החברה ולכן מושם דגש על עקרון החירות והמימוש העצמי של הפרטים במדינה, ופחות על השוויון מבחינה כלכלית וחברתית בין הפרטים בחברה. עפ”י גישה זו נדרש השלטון להתערב בנעשה מעט ככל האפשר, כי כך תיווצר במדינה תחרות חופשית שתביא לניצול המרבי של הפוטנציאל הטמון בכל פרט, ולמימוש חירותו באופן הרחב יותר. 

 

המטרה העיקרית של התקשורת 

  • ליידע, לבדר, למכור, אך בעיקר לסייע בגילוי האמת וכן לבחון את המשטר ולבקרו
  • ליטול חלק בחירות היחיד
  • המעבר מדגם אוטוריטארי לליברלי: התפיסה האוטוריטארית חייבה את הרשעת המפרסם שגורם נזק לשלטון. הדגם הליברלי מאפשר לפרסם דברי בקורת ובלבד שיהיו דברי אמת.
  • למי הזכות להשתמש באמצעי התקשורת?
  • כל מי שיש לו האמצעים הכלכליים לעשות זאת
  • כל אחד יכול להיות בעל עיתון או עיתונאי
  • אין צורך באישור או ברישיון על מנת לפרסם או להפיץ מידע.
  • תאגיד = אינדיבידואל
  • הבעלות היא בעיקר בעלות פרטית, הגנה על תאגידים
  • מה אסור לפרסם: השמצה, ניבול לשון, חוסר צניעות והסתה למלחמה, ביקורת מסוכנת בזמן מלחמה. כל ביקורת על השלטון, על פקידים או על מפלגה פוליטית מותרת ומשוחררת מעונש, לפני הפרסום או אחריו. פגיעה בפרט, מעשה בגידה או עבירה ביטחונית לעומת זאת צפויים לעונש.

פרסום מידע שגוי מוגן בתוקף חופש הדעה בדומה לפרסום דבר אמת, כמעט ואין צנזורה.

  • לא תהיה כפיה על עורך או עיתונאי לפרסם דבר מה בניגוד לדעתו.

 

הנחות היסוד

  • כוחות השוק יובילו לגילוי “האמת” (ישנה תחרות בין הדעות, בסוף מגיעים אל האמת שזו הדעה שתייצג את כלל החברה). 
  • עיתונות חופשית ללא מגבלות – כל הדעות בה יכולות להישמע. 
  • שוק חופשי של סחורות, הבעלות היא פרטית לא של המדינה. מותר לפרסם הכל, כל עוד זה לא עובר את גבול ההשמצה או הפליליות.
  • ביקורת כנגד השלטון או מפלגות מותרת ולגיטימית כל עוד אינה מופנית כלפי אזרחים פרטיים או פוגעת בביטחון המדינה.
  • לא תהיה כפיה על פרסום תכנים במדיה, ולא יהיה ניתן לכפות על עיתונאי לפרסם ידיעה בניגוד לרצונו.
  • פרסום מידע שגוי מוגן בתוקף חופש הבעת דעה בדומה לפירסום דבר אמת. (כמו במקרה של שרון בסברא ושתילה) 

דוג’: המקרה של שרון עם סברא ושתילא – אריאל שרון תבע את עיתון TIME על פרסום עלילת דם אודות זה ששרון רקח מזימה עם הפלגות בלבנון ואפשר להם את הטבח בסברא ושתילא, הכתבה התבססה על תיק סודי. שרון הראה את התיק הסודי והדבר התגלה אכן כעלילה. כתב TIME לא הורשע כיוון שלא הוכחה כוונת זדון, ניתנה לו זכות חופש הביטוי המלאה ובין השורות נאמר שכדי לקבל את האמת צריך גם לקבל כמה שקרים. המערכת מגינה על הכתב למרות שהוא שיקר, חובת ההוכחה הייתה על אריק שרון.

  • חופש מוחלט באיסוף מידע.
  • יש לתת אוטונומיה לאנשי התקשורת במסגרת עבודתם.
  • המודל רואה בקיומה של עיתונות חופשית כאבן יסוד ומתנגד למנגנוני פיקוח והוא טוען, כי העיתונות חייבת לאפשר תחרות וריבוי דעות על מנת להגיע לאמת לרווחת הכלל. 
  • פרסום תכנים במדיה יעשה ללא הטלת צנזורה.

 

ייחוד הדגם

אמצעי בקרה על הממשל וסיפוק צרכי האינדיבידואל בחברה

הבעלים היחיד – בעל המדיה 

 

עיקרי התפיסה

כל אחד רשאי לפרסם את דעותיו ולהפיצן ברבים, ללא צורך באישור או ברישיון כלשהו מצד רשויות המדינה 

  • פרסומים שגויים מקוזזים על-ידי פרסומים נכונים. האמת מקזזת את הסילוף, בכל הקשר של אמונה ודעה
  • אין להטיל הגבלה חוקית, מכל סוג שהוא, על ניסיונות לאיסוף מידע הנועד לפרסום
  • אין להטיל שום הגבלה על זרימת מידע בין גבולות לאומיים
  • העיתונאים זכאים למידה מרבית של אוטונומיה מקצועית בארגון בו הם עובדים 

 

  • מדינות הדוגלות במודל כיום: המדיה בארצות הברית מכילה אלמנטים דומים (בשילוב מודל האחריות הציבורית). 

 

עשוי לעניין אותך גם המאמר על – מוסדות התקשורת – להבין את הכוחות איתם ומולם אנו פועלים

 

תוכן עניינים

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 077-9972792