כוחה של התעמולה הנאצית חלק א’

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

תעמולה

כוחם והשפעותיהם של סרטי שנאה

“מלוכלכים, רועדים, משתעלים, מחטטים באף, מגעילים, אכזריים, אונסים, מגלגלים כספים, רוצחים”, כך הוצגו היהודים בסרטי התעמולה הנאציים. 1,400 סרטים כאלה הופקו והוקרנו במשך 12 שנה בכל רחבי גרמניה, ויצרו דימוי שטני של היהודי. הקולנוע הגיע על גבי משאיות לכפרים נידחים.

ההבנה שהייתה לתעמולה הנאצית של היטלר וגבלס התאפשרה בזכות אמצעי התקשורת שהיו קיימים באותה תקופה שהגיעו להרבה מאוד אנשים ובעיקר בזכות הקולנוע. היו חוקרי היסטוריה שטענו שהתעמולה כל כך הצליחה בזכות סרטי הקולנוע שהמפלגה הנאצית הפיקה. לאור התקופה 1400 סרטים זו הייתה כמות אדירה. באותה תקופה אין טלוויזיה, יש שלטי חוצות, רדיו, עיתונים.. אין את הויזואל חוץ מקולנוע. בימים אלה, כמות סרטים גדולה אינה חריגה, לכן, בתקופת עליית המפלגה הנאצית, התפיסה של צפייה בסרט בקולנוע הייתה כמעט מוחלטת ומוגדרת כאמיתית, האמינו לכל מה שמשדרים בסרט. הסרטים הגיעו לכפרים הכי נידחים בגרמניה. התעמולה האינטנסיבית שבאה והציגה את היהודים כשטניים, הוצגה שוב ושוב. הבורות הייתה כל כך חזקה, כך שהיה קל לשכנע בזווית הראייה הטוטאלית שמוצגת במיוחד לאור העובדה שהרבה גרמנים לא הכירו יהודים ואיך הם נראים, לא היו להם שכנים והם לא ראו אותם ברחוב אז היה מאוד קל להשפיע עליהם. היה רצון מכוון וידוע להשפיע על אנשים. היטלר וגבלס היו מאוד מתוחכמים. גבלס היה שר התעמולה הנאצי והוא כל הזמן תכנן את המהלכים הבאים וידע מה צריך לעשות בדיוק כדי להשפיע על המונים.

  • ברוך גיטליס וחוקרים נוספים טענו כי הקולנוע הנאצי הוא שהביא לרצח עם. בלי הקולנוע יכול להיות שההשפעה הייתה קטנה יותר, היכולת להגיע לאותם המונים ולשכנע באמצעים שהיו אז (רק דרך היטלר שדיבר הרבה מאוד, רדיו, עיתונות..) הייתה חלשה. הקולנוע חיזק את ההשפעה.  
  • כל סרט שהמפלגה הנאצית הוציאה הראו, לא היה דבר אחר לעשות. 
  • לקולנוע הלכו גרמנים רגילים, והסרטים הופקו עבורם. באולם הקולנוע הוצג היהודי לראשונה לא כקריקטורה אבסטרקטית בעיתון, אלא כדמות מוחשית של גנב, אנס ורוצח. הקולנוע העצים את הסכנה שבעצם קיומו של היהודי. מי שלא ראה מימיו יהודי, יכול היה לראותו לראשונה בקולנוע. 
  • 12 שנה שטפו הנאצים את מוחות הגרמנים. היטלר וגבלס היו חובבי סרטים מושבעים. הם הכירו בכוח הטמון בקולנוע, ראו בקולנוע נשק, שתכליתו לכבוש את העולם. על כך הקימו לשכת סרטים מיוחדת של הרייך השלישי, בראשה העמידו את פריץ היטלר. לרשות הלשכה עמדו תקציבים לא מוגבלים. מפיקים פרטיים לא יכלו עוד להפיק סרטים בעצמם. האולפנים הולאמו וכל בקשה להפקה סרט הייתה חייבת לקבל את אישור הלשכה. יוצרי הסרטים נחשבו חיילים בצבא הנאצי ומי שסירבו להעמיד את כישרונותיהם לרשות ה”פיהרר” נשלחו לחזית, למלחמה ובעצם שלחו אותו למותו, זה היה מאוד ברור וידוע.
  • גבלס היה פסיכולוג מעולה: הוא הבין את ההמונים. הוא והיטלר היו חלוקים ביניהם בגישה: מה יהיה יותר אפקטיבי? איזה ז’אנר יותר יעיל? היטלר הא ואמר להראות את היהודים כפי שהם, בעד סרטי תעודה, שידור תעמולה ישירה. לעומת זאת, גבלס חשב כי הטוב ביותר להסוות את התעמולה בסרטי בידור, בקומדיות או במיוזיקלס, בלי שהצופה ירגיש והוא גם יותר יהנה. הגיבור הראשי יהיה יהודי, נדביק לו את כל האלמנטים השליליים וכל הגרמנים ישנאו את היהודים והם בכלל לא יבינו שזו תעמולה. כאשר אנשים נהנים ומבודרים, הדבר האחרון שהם יחשבו עליו זה תעמולה.

 

 

אולי תרצה המשיך לחלק ב’ של המאמר – כוחה של התעמולה הנאצית

 

בג’נסיס אנחנו אלופים במדיה ובונים אסטרטגיה שיווקית המותאמת לעסק שלך, מתמחים במיתוג עסקיפרסום בגוגל, פרסום בפייסבוק, קידום אתרים בגוגל,ניהול קמפיינים ב- Outbrain, ובניית אתרים אם ברצונכם להתקדם פנו אלינו עוד היום.

 

תוכן עניינים

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 077-9972792