מהו כוחה של המדיה בפוליטיקה ?

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

 דין אלגר (1990) – “התקשורת בבחירות – עדויות על התפקיד וההשפעה

כוחה של המדיה

המשחק הפוליטי – מה עובר ומה לא עובר תקשורת

המשחק הפוליטי, האסטרטגיה והתדמית של המועמדים מסוקרים בתקשורת באופן נרחב. תכונות המועמד, יכולתו להנהיג ותכנים פוליטיים מקבלים סיקור מועט. 

אלגר לקח את התזה של פוסטמן למקום קצת אחר. הוא טוען שבתהליך שבו בוחרים מועמד לנשיאות בארה”ב יש הטעייה מאוד חזקה של התקשורת. התהליך הוא תהליך פגום שמשפיע על הצלחת מועמדים מסוימים וכישלון של אחרים. בגנטיקה של התקשורת שמחפשת ריינטינג, התהליך הזה מסרס ולא מאפשר לכל המועמדים להיבחר באופן דמוקרטי. בעצם יש פה תהליך אנטי דמוקרטי.

אלגר שם דגש על האופן שהתקשורת “מכסה” מועמדים. על האופן שבו היא מספרת לנו על מועמדים לאורך השנים. הדבר הראשון שהוא אומר זה שלתקשורת יש נטייה מאוד חזקה “לרכל” על המועמד. יותר להיכנס לפן האישי, למה האסטרטגיות שלו עושות ולחיים האישיים שלו והרבה פחות לגבי מהי עמדתם ומהי האידיאולוגיה שלהם ומה הם עשו בעבר. התקשורת אוהבת לדבר על הנושאים שהם פחות חשובים לטענת אלגר. 

המשחק הפוליטי – איך לבלוט, איך לקבל סיקור תקשורתי – איך לשחק פוליטית

תקשורת אוהבת ליצור מתח – מי ראשון, מי שני.. היא מאוד עסוקה בדבר הזה. למשל כשמועמד מגיע למקום הרביעי, חמישי הוא מקבל סיקור נמוך. מאוד ברור שצריך להשתבץ בשלישייה הראשונה וכולם מבינים את זה, יש משחק מאוד ברור. ככל שאתה יותר למעלה אתה תקבל סיקור יותר רחב וזה ימשיך להעלות אותך למעלה. 

  • בתקשורת באופן בסיסי יש את קריטריון הקונפליקט: התקשורת מעדיפה להתמקד בנושאים שעליהם המועמדים לא מסכימים- זה יותר מעניין. אם שני מועמדים מסכימים על נושא מסוים זה לא מעניין כי אין באמת מה לומר בנושא. בחדשות רעות יש דרמה. במיוחד אוהבים סנסציות, בגידות, פליטות פה, כל דבר שיש לו ערך חדשותי צהוב. לאורך השנים הראו קמפיינים איך התקשורת יותר ויותר עוסקת בדברים האלה. אז מה בעצם הציבור יודע? צהוב. 
  • סיקור הדרכים: כאשר המועמד מודיע שהוא מתמודד על הנשיאות יש את האוטובוסים האלה שהוא מתיישב בהם, ממלאים אותו עם עיתונאים ונוסעים ברחבי המדינה. העיתונאי שמדווח על מסע הבחירות נאלץ לבלות שעות בשמיעת נאומים של מועמדים. נאומים שלרוב חוזרים על עצמם. המועמדים מודעים לזאת ולכן הם מספקים “משפטי מחץ”. כלומר, משפטים בעלי גוון אישי, השמצה של היריב, התחכמות משעשעת וכדומה. משפטים אלה מטרתם להיות מסוקרים בחדשות הערב. 
  • השפעת “מרוץ הסוסים”- בדר”כ כאשר מדברים על בחירות בארה”ב תמיד משתמשים במושג הזה. התקשורת בעיקר מתעניינת במובילים וזה כמו מירוץ סוסים. הוא שועט קדימה ומשאיר את האחרים מאחוריו. מאוד אוהבים להציג את זה כשמדברים על קמפיינים פוליטים. 
  • כבר בתחילת מסע הבחירות מדגישה התקשורת את “מרוץ הסוסים”.
  • המועמדים המובילים מקבל כיסוי נרחב על ידי התקשורת.
  • כיסוי זה משפיע על מוכרתם בציבור ועל יכולתם להמשיך את הקמפיין ולהוביל.

דוגמה למשחק פוליטי

דוגמה למשחק פוליטי 

פריימריז ב- 66′. ג’ימי קרטר היה נשיא באותם שנים וקיבל 28% מהקולות, ומישהו אחר קיבל 23%. יש לזה משמעות סטטיסטית לא משמעותית, זהו לא פער גדול, כמעט קרב צמוד. התקשורת האמריקאית כדי ליצור את הדרמה והעניין החליטה שזה לא מעניין להגיד שהם דומים, אלא יצרה מתח. אמרה שיש מועמד שהוא רץ ומוביל על פני שאר על המועמדים ומליון כותרות. לא אומרים את המספרים ויוצרים סוג של דרמה. המשמעות היותר חשובה של זה: רמת הכיסוי שהמועמדים קיבלו. ביום שאחרי הופיע פרסום ב”טיים” של קרטר, שם נודע כי נתנו לו כיסוי של 2600 שורות והמועמד השני קיבל 690 שורות ושני המועמדים האחרים קיבלו ביחד 300 שורות. כמות הכיסוי שהמועמדים מקבלים עוזרת להם להפוך להיות נשיאים עפ”י אלגר. התקשורת לא נותן כיסוי שווה לכולם. זה מחסל את הסיכויים כמעט לשאר המועמדים.

  • השפעת סקרים– מה התקשורת עושה כדי לדעת מי המועמד המוביל? עושה סקר. אבל מה המשמעות של לבצע סקר כשכל המועמדים חדשים ואף אחד לא מכיר אותם? בדר”כ התקשורת במצב הזה הולכת לאנשים המוכרים יותר. הסקרים שמתבצעים במהלך שלב הפריימריז אינם מודדים את רמת התמיכה האמיתית של הציבור. מועמד בולט כבר בשלב הראשוני מכריע ומשפיע בהתנהלות שלו ולא הדמורקטיה.

 

  • מודל קביעת סדר היום– משהו שתמיד קשור בפוליטיקה. בדר”כ האסטרטגיים עוטפים את זה בתקשורת. כאשר ישאלו את הציבור במהלך הקמפיין מהם הנושאים החשובים שעומדים בקמפיין הזה על סדר היום הם יגידו מה שהתקשורת אומרת ואת הדבר הצהוב ביותר והסנסציוני ביותר עפ”י מה שהתקשורת מגדירה. אך קיימים שני אירועים במהלך הקמפיין שבהם התקשורת עוסקת בנושאים החשובים באמת עומדים על סדר היום ומטרידים את האמריקאים, לדוגמא הנושא הכלכלי. האירוע הראשון החשוב הוא העימותים והשני הוא הכרזת המנצחים. זה שלושה עד ארבעה ימים של טקס קרנבלי, הציבור האמריקאי צופה במה שהתקשורת מכסה. זהו אירוע שבו אפשר להעביר טוב את המסרים, ואז כששואלים אותם מהם הנושאים החשובים שעומדים בסדר היום הם יגידו- חינוך, כלכלה, ביטחון וכו’.

אלגר טוען שהציבור לא מטומטם. הוא לא רוצה לשמוע את הצהוב כל הזמן. יש צורך לעסוק גם בנושאים חשובים. פוליטיקה זה נושא חשוב והתקשורת היא זו שלא מאפשרת.

 

 

אולי תתעניין לקרוא גם על איך לנהל קמפיין מוצלח – הסטארט אפ של אובמה

 

בג’נסיס אנחנו מודעים לכוחה של המדיה ומתאימים אישית לעסק שלך אסטרטגיה שיווקית, מתמחים במיתוג עסקי, פרסום בגוגל, פרסום בפייסבוק, קידום אתרים בגוגל, ניהול קמפיינים ב- Outbrain ובניית אתרי וורדפרס אם ברצונכם לקדם את העסק, פנו אלינו עוד היום.

 

תוכן עניינים

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 077-9972792