תעמולת מלחמה – המניפולציה מאחורי הקלעים חלק א’

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

מלחמת המפרץ

“אם כל ההונאות”- מלחמת המפרץ 

המלחמה פרצה ב- 15 בינואר 1991 והיא מכונה “אם כל ההונאות”. המלחמה נחשבת שקרית ביותר.

הולכים לבדוק את התעמולה העיראקית, האמריקאית והכוויתית.

קצת היסטוריה: 

סאדם חוסן השליט הבלתי נלאה של עיראק שולט ביד רמה ובאכזריות בלתי רגילה. הוא מחליט יום אחד לפלוש לכווית. ארה”ב התערבה בגלל שיש בכווית המון נפט. ארה”ב לא ציינה את סיבתה האמיתית ולמעשה אמרה שהיא “מעצמת העל” ותפקידה לשמור על השלום בעולם ולכן יש פה חובה מידית לגרום לחוסן לסגת בחזרה למולדתו. כמובן שצריך לגייס את האו”ם ושכולם יתמכו. נשיא ארה”ב היה בוש האבא. ארה”ב הזהירה את חוסן לסגת עד ה- 15/1/91. ישראל בסיטואציית “סוף העולם”- המון סטיקרים ברחובות ושמועות. חוסן לא נסוג וב- 16 בלילה ארה”ב ועוד כמה מדינות מתחילות להפגיז את עיראק בצורה מאסיבית כדי לגרום לחוסן לסגת.

על התעמולה העיראקית

  • חוסן מבין שכדי לקבל תמיכה בעמדות שלו הוא צריך לפנות אל העיראקים אבל גם לא לשכוח את העולם ובעיקר את האמריקאים, ולכן אפשר לומר שלעיראקים באותה תקופה יש מוצר “מסר” וקהל מטרה. קהל המטרה במקרה הזה מתחלק ל- 3 קהלים: “אנחנו” (אזרחי וחיילי המולדת העיראקית), האויב (ארה”ב) ושאר העולם.
  • בשלבים הראשונים של המלחמה התחלק המוצר “המסר” העיראקי לשתי קטגוריות: “אנחנו צודקים” (כווית היא חלק בלתי נפרד מעיראק, זה סוג של לחזור לעיראק כי הייתה חלק מעיראק בהיסטוריה וזה לא ממש לכבוש ולא לגנוב נפט) ו”אנחנו חזקים” (חוסן לא מפסיק לאיים: יש לנו כוח, חיילים ואנחנו חזקים ואנחנו נחזיר אתכם האמריקאים בארונות). 
  • כאשר מתחילה הפלישה לכווית עוברת התעמולה העיראקית בהדרגה מהקו הטוען להפיכה פנימית כוויתית (שקר גס- כביכול העיראקים באו לעזור בעקבות הפיכה בכווית) דרך איחוד כווית-עיראק (מניפולציה בעובדות- פעם כווית הייתה חלק מעיראק) ועד לסיפוח (אמת). לאורך כל הדרך מודגשים תהליכים אנטי צבאיים בכווית, טוענים שכביכול הכוויתים “מאושרים” לקראת העיראקים ונעשה מתוך הסכמה בין כווית לבין עיראק (שקר גס) תוך שימת דגש על שילוב כווית כחלק אינטגראלי מעיראק בכל התחומים.
  • בעקבות הפצצה מאסיבית על עיראק, בשלב מסויים בעיצומה של מערכת ההפחדה העיראקית, הסתבר לחוסיין שהעובדות מורות על נחיתות צבאי עיראקית ברורה. בשלב זה הוחלט על מעבר למוצר “מסר” חדש: “אנחנו מסכנים, נעשה לנו עוול, תעזבו אותנו”. חשוב לציין שהמסרים הפוכים בתקשורת העיראקית. מצד אחד “אנחנו חזקים” ומצד שני “אנחנו חלשים”.
  • שינוי מסר כזה בתעמולה יכול להצליח רק במדינה טוטאליטרית כמו עיראק, בה התעמולה לאורך השנים הביאה את הציבור להאמין בדובר ולא במדובר. העיראקים הצליחו ליצור את מה שז’אק אלול מכנה: surface event man. כלומר, אדם החי לפי אירועים זמניים ללא כניסה לעומק האירועים ותוך כדי אמונה עיוורת בשלטון. במדינות טוטאליטריות אנחנו מקבלים את מה שכתוב לנו בעיתון או מה שאנחנו רואים בטלוויזיה כסוג של אמת מוחלטת. אין לנו מקורות מידע אחרים, אנחנו לא נחשפים לתקשורת העולמית וגם אם עולה בנו איזשהו ספק לא נגיד שום דבר כי אנחנו מפחדים.
  • חוסיין מנסה לגרום לעולם המערבי לתמוך בו ולא מצליח. ישנו אויב אחד משותף לכולם וזה ישראל. הטילים שנורו על ישראל כוונו למקומות אסטרטגיים. אם זה היה פוגע בקריה היה ברור שחוסיין היה מאושר, כיוונו לכור בדימונה ולא הצליח, אך ברור שלשם זה כוון. חוסיין גם קיווה לפגוע באוכלוסייה אזרחית. מה היה קורה אם היו פוגעים בנו? כנראה שישראל הייתה נאלצת להתערב ואם ישראל הייתה מתערבת הקונצנזוס היה נשבר וארה”ב הייתה מתערבת.

 

איך השתמש חוסיין בתעמולה

חוסיין ממש פעל לפי הספר ועשה פעולות תעמולה חכמות, אך הכל יצא לו הפוך:

  • הצגת השבויים– ברגע שיש שבויים זה מתחיל להיות סיפור אחר. חוסיין מעלה ל CNN תמונות קשות של השבויים: פנים נפוחות, דקלום של השבויים. מראה את זה ע”מ להראות שהעיראקים חזקים. הוא מראה לארה”ב במטרה של: “תראו מה יקרה אם תמשיכו”. לאמריקאים יש את טראומת מלחמת ויטנאם שהיא טראומה אמריקאית מאוד גדולה. בוש הצליח לצאת למלחמה עם קונצנזוס באו”ם- כולם תמכו בו חוץ מברית המועצות ו- 90% מהאמריקאים תמכו במלחמה. וכשמתחילים לראות את התמונות של השבויים, לא רק שהאמריקאים לא פוחדים- זה מדרבן אותם לתקוף.
  • חיבוק הילד הבריטי– חוסיין שהה הרבה פעמים במנהרות והוא יצא רק פעמיים למסיבות עיתונאים. פעם אחת הוא ריכז את כל משפחות הדיפולמטים ששהו במלון באותה תקופה בעיראק, מדבר בפניהם ואז קורא לאיזה ילד ושואל אותו “האם שתית חלב היום בבוקר?” תוך כדי ליטוף ראש (למה? כי ארה”ב באותו יום פיצצו מפעל חלב. רצה להראות כמה מסכנים הם שאין להם חלב בגלל האמריקאים). 
  • עבודתו העיתונאית של פיטר ארנט (כתב של CNN)– במהלך המלחמה חוסיין זרק את כל העיתונאיים של כל העיתונים העולמיים מעיראק. היחיד שחוסיין השאיר זה את ארנט. למה הוא עשה את זה? CNN הוא מקור מידע טוב, גדול ואמין. ארנט הראה רק את מה שחוסיין הרשה לו להראות. מבחינת חוסיין זו דרך טובה להגיע אל אמריקה דרך העיתונאי המוכר והאמין. בפעם השנייה שחוסיין הופיע במהלך המלחמה היא בראיון מול ארנט. האמריקאים שראו את הראיון מאוד כעסו והיו ציניים, יש כאלה שקראו לארנט בוגד במהלך המלחמה. ארנט הוא “עיתונאי מטעם…”. ארנט לא היה מוותר בכזאת קלות על ההזדמנות שניתנה לו- להיות העיתונאי היחיד בכל עיראק במהלך המלחמה.
  • הצגת הנסיגה כסממן לניצחון– כאשר חוסיין מבין שאת המלחמה הזו הוא לא מנצח, רואים כתבות חדשות בתקשורת העיראקית שהוא מציג את זה כניצחון גדול. הנסיגה הינה טקטית והתקבלה בתבונה ע”י ההנהגה בעיראק מתוך ראיית המצב והרצון לשמור על הכוח הצבאי של עיראק שהוא למעשה מטרת המחלמה ולא שחרור כוויות. המלחמה הופסקה, אך המאבק ממשיך. הנסיגה הינה תכסיס ישן נוסח קרב מהרקע ההיסטורי, תכסיס של תקיפה ונסיגה. אסור שתחושת הכישלון נוסח יוני 67′ תחזור על עצמה. התגובה הנרחבת בציבור המצרי, הירדני, הלבנוני, הפלסטיני והאיראני משקפים את הלך רוחה ואת הישגיה של עיראק.

 

אולי תרצה להמשיך לחלק ב’ של המאמר תעמולת מלחמה

 

אנחנו בג’נסיס נלחמים בשבילך!

אנחנו אלופים במדיה ובונים אסטרטגיה שיווקית המותאמת לעסק שלך, מתמחים במיתוג עסקי,  פרסום בגוגל, פרסום בגוגל, קידום אתרים בגוגל, ניהול קמפיינים ב Outbrain, ובניית אתרים, אם ברצונכם להתקדם פנו אלינו עוד היום.

 

תוכן עניינים

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 077-9972792