האם שיפוטים אסתטיים הם סובייקטיביים?

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

אולי יעניין אותך גם – חלק א’, חלק ב’, חלק ג’

תקשורת חזותית ככלי שכנועי בפרסום – חלק ד’

הרסטהאוס- אמת וייצוג

מהו “מימזיס“? – מושג שמקורו ביוון העתיקה ומשמש לתיאור יחס (או מערכת יחסים). של ייצוג, חיקוי או העתקה בין עולם פרי-יצרתם של בני-אדם (אמנות) ובין המציאות (במובנה הרחבה ביותר).החיקוי לא חייב להיות מדויק. לדוגמא: ציור של ואן גוך. למרות שהציור דיוקן של ואן גוך הוא לא מדויק, הוא בצבע כחול ולא תואם במדויק את המציאות, אבל הוא השיג משהו- זה מעביר אווירה, סגנון מיוחד. וגם זה מימזיס.

ציור של ואן גוך

סיפורי המיתולוגיה היווני: חיקוי של העולם, חיקוי של רעיון, של משהו שאנשים חשבו עליו. זה ייצוג של המיתוס. זה מימזיס למרות שהוא מייצג את המציאות- רעיון מתוך המציאות.

דוגמא נוספת- המוסיקה

אומרים שהמוסיקה מנסה לחקות את המציאות: רגשות, קולות של חיות (כמו בפטר והזאב). מוסיקה יכולה להיות גם מימזיס.

שאלה לדוגמא: האם ייצוג יכול להיות ייצוג של משהו מופשט? כן. 

  • אנו מתעניינים במימזיס כי זו התשובה האינטואיטיבית וההיסטורית לשאלת היחס בין ייצוג אמנותי לבין המציאות. **ביחס היומיומי שלנו אנחנו יודעים שמישהו יודע ליצור חיקויים דומים למציאות- מישהו יודע לצייר כשהוא יודע להעתיק את המציאות שסביבו.

הערה: ההשפעה של המצלמה על עולם האומנות הייתה אדירה. הצילום התפתח מהר מאוד ותאום הייתה טכנולוגיה שיכלה להעתיק את המציאות באופן מדויק. והציירים התחילו לשאול- זה הכריח את הציירים לחשוב מחדש מהו ציור? כי התשובה שציור טוב זה ציור שמעתיק את המציאות לא הייתה תשובה מספקת אחרי המצאת המצלמה.

בעיות באפיון האמנות כמימזיס

יש שתי בעיות שעולות כשאומרים שאומנות היא בסך הכל מימזיס- חיקוי והעתקה של המציאות

1. מימזיס מניח התכוונות– האמן התכוון לחקות את המציאות. היבטים אקראיים ביצירה מפריעים להגדירה כמימזיס של מציאות. החיקוי הוא לא אקראי. לדוגמא: ענן בצורה. הענן לא מתכוון לחקות שום דבר, אנחנו מנסים לראות את הצורה בענן. מימזיס חייב להיות בכוונת תחילה של חיקוי והעתק. הצורות בעננים זה ראיית היבטים ולא מימזיס.

יש בעיה בהגדרה של אומנות, שאומנות היא חיקוי של המציאות. במקור ביוון ועד היום זו הייתה ההגדרה של האומנות. או שצריך להגדיר אומנות בצורה אחרת. אם יש אומנות שאינה מכוונת- האם זו אומנות? ואם זו כן אומנות אז צריך להגדיר את האומנות בצורה אחרת.

2. בעיית העודפות– אם יצירה אינה אלא מימזיס, אז מדוע לעיתים אנו מוצאים ביצירה איכויות אסתטיות שאין במציאות עצמה? ביצירה יש “עודפות”- היא מעוררת חוויות שהמציאות עצמה לא תמיד מעוררת. ערכה- האסתטי וגם הקוגניטיבי- של יצירה אינו תלוי רק במציאות שהיא מייצגת.

האופן שבו אנו חושבים אינטואיטיבית – מקור וחיקוי

אנחנו משתמשים במילים האלה באופן שכבר שיפוט ערכי מובלע בה. אנחנו מתייחסים במקור כבעל ערך יותר משל ההעתק. החיקוי הוא רק העתק. מה שווה יותר? שטר אמיתי או העתק של שטר? ציור אמיתי של ואן גוך או העתק של ציור של ואן גוך? אז אנו רגילים לחשוב על כך שהמקור שווה יורת והעתק פחות. בהעתק לא נכנסות כל התכונות שבמקור. למה זו בעיה? כי לפעמים האומנות מכילה יותר ערכים אסתטיים מהמציאות עצמה? האומנות יותר יפה מהמציאות.

ציור של ואן גוך, המאה ה-19

ציור הנעליים, ואן גוך. חי בעוני נורא. וכשהוא היה בריא הוא צייר את הנעליים שלו. זה נעליים מהמאה ה-19, שחי בבקתה קטנה וענייה. הנעליים מכוערות, מסריחות, בלויות סביר שבמציאות לא היינו רואים הרבה יופי. ולמרות המציאות, הציור מראה משהו יפה- באיך שהוא מצייר את הנעליים, יש משהו ששובה את העין, הנעליים חמודות ופתאום נראות יפות. הבעיה שגוט מציג שאם הציור יותר יפה מהמציאות יש שיבוש של ההגדרה. איך יש עודף של ערך ביצירה לעומת המציאות? איך היצירה יכולה להיות עודפת לעומת המציאות. האם עדיין נכון לחשוב על אומנות כמימזיס?

תוכן עניינים

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 077-9972792