מינוף עסקים- התמונה ככלי מניפולטיבי 

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

התמונה

התמונה מעצם היותה תמונה – מנסה להראות; היא מנסה לעשות מניפולציה על הקורא/ על מקבל המסר.כשיוצרים ומצלמים תמונה כבר יוצרים מניפולציה, מעבירים מסר מסויים. התמונה מעצם טבעה, במהותה כבר משהו שיש לו פוטנציאל לראות משהו. התמונה היא התחלה של דיאלוג, היא סוג מסוים של אמירה.

ראיית היבטים, מטאפורה חזותית ואלגוריה חזותית – איך הלקוח עשוי להסתכל על המסר שתעביר לו-

**אופנים שונים של ראייה

 אלה שלוש דוגמאות- כדי להראות עד כמה מגוונים האובייקטים. לראות היבט לדוגמא, זה לא אותו הדבר כמו לראות מטאפורה חזותית וזה לא אותו הדבר כמו לראות אלגוריה חזותית. בכל אלה אנחנו משתמשים בראייה שלנו.

זותית

  • ראיית-היבטים: המושג מאגד קשת רחבה של תופעות תפיסתיות מגוונות, בהן אובייקט מסוים נראה תחת יותר מהיבט אחד  )למשל, חבל שנראה גם כנחש, או ענן שנראה גם כפנים אנושיות(. הופעתו של היבט מציינת את הפעולה ההדדית של תפיסה חושית ודמיון.

ראיית היבטים- מגוון של תופעות שיש להם מרכיב שאנחנו יכולים, אם אנחנו רוצים, לראות- היבט (אספקט) זה לבחור לראות משהו כמשהו אחר. בין אם אנחנו מודעים לבחירה או בין אם לא- להיבט יש תמיד מימד שקשור בבחירה שלנו/ בנטייה שלנו ולכן אנחנו נהיה מסוגלים גם להתנגד. לא לראות היבט זה לא להבין. אנחנו רואים את הפנים של השטן כי אנחנו מבינים שאפשר לראות אותו ואנחנו רוצים.

הנכונות לראות היא הנכונות להבין.

דוגמאות לראייה של היבטים

ראיית היבטים או אספקטינג, דיברנו על הפיגוע בתאומים ופני השטן בוידאופיד של ה-CNN, איפשהו בעשן שמיתמר מהמגדל השני שנפגע בפיגוע, מיתמרת צמיחת עשן ואש ומתוכה, לפחות כך נדמה, צץ פרצוף מוכר- לפחות תרבותית, כשטן או the beast.

יש נטייה לראות ולשיים את הפנים הללו בתור השטן. הקונטקסט הוא ברור, והפך גם להיות מוחשי מבחינה פוליטית בארה”ב והוא: מלחמה של בני אור בבני חושך. מה שהיה בפיגוע הוא פגיעה של בני חושך בבני אור, והשטן שמציץ מהתאבכות העשן לא מסתדר בהיגיון עם שום מובן אחר חוץ מהמובן שקיבלנו, שבו אנו ממקמים את הפגיעה הזאת במחוזות האופל שהשטן הוא חלק מהם. אז אם אנחנו כבר רואים שם פנים אלה לא פנים של מישהו צדיק וזה גם לא סתם חפץ, אפשר לראות שם את הקרן של השטן וגם את הצחוק שלו. שום ניתוח פיזיקאלי של ההתאבכות לא ייתן לנו תימוכין לכך. מה שאנו רואים לא מדיד או ניתן לכימות מספרי, אנחנו פשוט רואים היבט של המציאות ואנו בוחרים לראותו באופן שיש לו משמעות עבורנו.

זוהי תופעה מאוד רחבה שנקראת ראיית היבטים שמופיעה בהרבה יותר אפיזודות בחיינו מאשר היינו מדמיינים, ואז מה שאנו רואים אינו אובייקט שקיים כפי שאנו רואים אותו במציאות, אלא רואים איזשהו אובייקט של התאבכות של עשן. במובן מסוים זו אינה אשלייה ואנחנו באמת רואים פנים.

דוגמא מפורסמת מסוף המאה ה-19, של הפסיכולוג ג’וזף ג’סטרו שהשתמש בה באחד מספריו (של ארנב-ברווז). היא נמצאת בספרי פסיכולוגיה העוסקים בתיאוריות של תפיסה. זו צורה שהיא עמומה, ambigues figures, אפשר לראותה בשני אופנים מאוד מובהקים, או כברווז או כארנב, אבל לא ביחד. הדוגמאות הללו של צורות עמומות מאפשרות לנו לבחור מה לראות, אם את הארנב או את הברווז. היתרון של דוגמאות כאלו שהן מנטרלות איזושהי נטיה אישית/תרבותית לראות באופן מסוים. למשל הפנים של השטן, יש דרייב תרבותי מאוד חזק בלראות זאת כשטן ולא בתור הפנים של מרלין מונרו למשל, ההיגיון אומר לנו שזה צריך להיות השטן שם. במקרה של הדוגמאות מהסוג הזה של ארנב-ברווז, לא אמורה להיות לנו העדפה לראות ברווז או ארנב, ואז בתור צופים אנו חופשיים לשנות את התמונה הנראית לעיין ובעצם לבחור לראות אחד מהם או את האחר, ולהחליף “סליידים” בראש.

נעשה הבחנה בין ראיית היבטים, שבה התופעה שאנו רואים היא מגיחה מהעולם במובן מסוים, היא לא תכונה פיזיקלית של העולם אלא תכונה אסתטית שלו, תכונה של האובייקט שמגיחה בסיטואציות מסוימות על פני הדברים הנראים בעולם. נעשה הבחנה בין שתי תופעות שמאוד דומות במובן מסוים אך גם מאוד שונות ויש להן השפעה.

  • מטפורה )מיוונית: metaphérein ,להעביר(: מטפורה היא בעיקרה יציר הלשון, מקרה פרטי של שימוש ציורי בשפה, בו מתרחש סוג מסוים של העברת משמעות. ניתן לטעון כי שימוש בטכניקת פוטומונטז’
     יוצר במקרים מסוימים מטפורה חזותית.  מטפורות חזותיות אמיתיות הן נדירות למדי.
  • ראיית-היבטים נבדלת ממקרים של מטפורה חזותית בכך שהיא עניין רצוני. אנו יכולים לבחור לראות היבט, אך אין שום הכרח. במקרה של מטפורה חזותית, איננו יכולים שלא לראות את המטפורה, אם כי אנו בהחלט יכולים שלא להבין את משמעותה. חשוב להבדיל את התופעות של ראיית היבטים ממה שנהוג לכנות מטאפורות חזותיות. מורים משתמשים בזה, יש נטייה להגדיר לא נכון ולבלבל קטגוריות כשמדברים על מטאפורה חזותית.

מהי מטאפורה חזותית ובמה היא שונה מראיית היבטים?

במטאפורה חזותית אנחנו יכולים לראות מבלי להבין. היבט- אנחנו לא יכולים לראות מבלי להבין. ההבחנה היא בין מצב שאפשר לראות בלי להבין (מטאפורה חזותית) לבין לראות עם הצורך להבין (אייה-היבטית). ראייה (היבטית) והבנה הם בקשר הדוק. במטאפורה צריך להבין את ההיגיון בין השילוב של שני הדברים.

– יש במטאפורה איזשהו אקט מנטלי, שכלי, קוגניטיבי, של חשיבה, שבו אנו מעבירים משמעות אחת על פני משמעות אחרת. המשמעויות הן בשפה המדוברת/הכתובה, לא מדובר בתופעות כמו שרומיאו קורא לג’ולייט ואומר שיוליה היא השמש, והוא לוקח את המחשבה על אהובתו וממפה את הדמות של אהובתו על הרעיון של שמש ובכך יוצר תלכיד מאוד מורכב שהאהבה שלו אליה מחמם אותו ונותן לו כבידה וכו’.

הרעיון הקלאסי הוא שמטאפורה היא סוג מסוים של בניית אינטראקציה/מתח בין מושגים, המורכבות המושגית שנוצרת במתח הזה בין יוליה והשמש או האדם הוא זאב, כשאנו יוצרים תלכיד מושגי בין השניים, יוצרים אבחנה באיכויות חייתיות באדם. 

למשל הדרך בה אנו מדברים על צבעים / צלילים. אומרים צבעים חמים/קרים, או קול חם/קר. אנו משתמשים בביטויים הללו במיוחד אם אוהבים מוזיקה או קולות של בני אדם, אם צובעים את החדר בצבעים חמים וכו’, אם מקלידים בגוגל hot babes, אז גם מושגים כאלה הם מושגים מטאפוריים

  • יש להבדיל בין מקרים של ראיית-היבטים ושל מטפורה חזותית ממקרים של אלגוריה (חזותית )מיוונית: allegoria , שפה מצועפת, ציורית(. אלגוריה היא מקרה פרטי של ייצוג. למשל, דמות )אשה( שמייצגת רעיון מופשט )(חירות).

אולי יעניין אותך לקרוא על תקשורת חזותית ככלי שכנועי בפרסום

תוכן עניינים

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 077-9972792