תקשורת חזותית – איך לייצר השפעה עמוקה בעזרת ייצוג וידיעה – חלק א’

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

 

תמונה, ייצוג וידיעה

במקרים סטנדרטיים תמונות הן דימויים חזותיים וגם ייצוגים. במובן זה, תמונה היא דימוי חזותי שנועד להחליף את האובייקט הרלבנטי בעולם במובן מסוים, שהוא נהיר לקהל.

דימויים חזותיים, בין אם הם ייצוגים ובין אם לאו, עשויים להיות מקור לסוגים שונים של ידע, לעתים בעת ובעונה אחת. ידע אינו מוגבל רק לעובדות או מוגדר אך ורק במונחים של ידע אמפירי. סוגי ידע שונים מזמנים הצדקות מסוגים שונים ומגוונים. לפיכך, היישום של ההגדרה המשולשת של הידיעה אינו מובהק או אפשרי, לפחות ביחס לערכם האסתטי של דימויים חזותיים מסוימים.

ביסוד הקוגניטיביזם האסתטי עומדת ההנחה הכפולה כי: (א) תפיסת תכונות אסתטיות, ובכלל החוויה האסתטית, היא מקור לידע ייחודי, לא טריוויאלי; (ב) למעט מקרים בהם השימוש שנעשה בדימוי החזותי נועד לביטוי ידע עובדתי ותו לא, ערכו האסתטי של הדימוי החזותי תלוי בערכו האפיסטמולוגי.

ניתן לטעון כי קשה מאד, ולעתים אף כמעט לא אפשרי, לתאר באופן ספציפי את מה שאנו למדים מתמונה מסוימת, מעבר לפיסות טריוויאליות לחלוטין של ידע עובדתי. עם זאת, ידע מעשי )לדעת איך לרכב על אופניים( וידע חווייתי )לדעת איך זה לאהוב( קשים מאד לביטוי כאוסף של טענות סדורות. בנוסף, ידע שמקורו בתמונות מתבטא לעתים קרובות באופן בו הוא משפיע על האופן בו רואים את המציאות. גם את שינוי המבט הזה קשה מאד לבטא באופן פרופוזיציונלי. לפיכך, הטענה הזו אינה יכולה להיות ספציפית כנגד קוגניטיביזם אסתטי.

מימזיס על- תמונה ומציאות

המושג מימזיס מציין את מה שהיינו רוצים לחשוב עליו כאמיתי, בתמונות. הדיון שעשינו עד כה מאפשר לנו לשאול את הקשר בין תמונה ומציאות. הקשר בין תמונה ומציאות הוא לא מובן מאליו- בגלל המורכבות בהנת התמונה ובתנאיה.

המושג מימזיס מציין את מה שהיינו רוצים לחשוב עליו כאמיתי, בתמונות

 

בשביל לדבר על מימזיס קל להתייחס לדוגמא הנ”ל-

היינו רוצים לומר על התמונה של האדם, שהיא מייצגת אותו נאמנה מכיוון שהיא באמת דומה לו. יש קשר טבעי בין התמונה למקור שלה. וזה המימזיס- חיקוי של מציאות. התמונה היא תמונה טובה משום שהיא מחקה את המציאות.

הגדרה: מיוונית, mimesis = חיקוי, העתק או ייצוג. מושג נרחב ובעל משמעויות מגוונות, אשר

מציין יחס, או מערכת יחסים, שבין עולם פרי- יצירתם של בני-אדם לבין העולם הממשי, או כל

עולם אחר, משוער או בדיוני.

מערכת של יחסים שקושרת עולם עם ייצוג- המציאות הממשית יכולה להיות גם פרי יצירתם של בני האדם. והמימטיות היא החיקוי. הרעיון הקלאסי של מימזיס זה העתק נאמן למקור. 

המושג זה מושג מורכב מכיוון שבדוגמא הכל נראה מאוד מובן- יחס של דמיון טבעי. אבל ישנן דוגמאות יותר מורכבות של מימזיס.

 

סרט ההוביט הוא מייצג ונאמן למקור את הספר של טולקין. גם הספר הוא סוג מסויים של ימזיס- הוא ספר בדיוני שמתייחס למציאות הממשית שלנו באופננים מורכבים מאוד (מערכות יחסים וכו’).

  • בדרך כלל מתייחסים למימזיס כאל יחס ייצוגי

המקנה אמת. הרעיון שמימזיס מקנה ערך אמת לתוצר המימטי )למשל, תמונה או פסל( עמד ביסוד המחלוקת שבין אפלטון ואריסטו בנוגע לערכו הקוגניטיבי של הייצוג האמנותי.

 

כבר לפני 2000 שנה ויותר כבר אז הייתה מחלוקת רצינית לגבי המושג מימזסי והמעמד הקוגניטיבי. באיזה מובן אנחנו לומדים על העולם באמצעות המימזיס. המחלוקת בין אפלטון ואריסטו הייתה גדולה. אריסטו אמר שמימזיס זה תהליך טבעי שיש לבן אדם ללמוד על חיקוי. לדוגמא: ילידם מבינים כשהם מסוגלים לחקות את העולם שמסביבם. אריסטו ניסה להבין את תפקיד המימזיס בצורה שהיא יותר נוטה חסד לתבונה האנושית. הוא ראה את האופן שבו אנחנו מתעסקים בתמונות כחלק בלתי נפרד מהתבונה האנושית. אפלטון ראה בכך סכנה עד כדי כך שמבחינתו הנטייה להתעסק בתמונות זו סטייה שצריך להלחים בה. המחלוקת בין אריסטו לאפלטון- מה זה מימזיס? ובהנחה שאנחנו יכולים להגדיר באופן מדויק, האם זה טוב או רע ביחס לאופן שלנו להבין את העולם.

אפלטון יגיד- שהאופן של ההשפעה של מימזיס הוא שלילי- אנחנו לא מבינים את העולם אנחנו מקלקלים את ההבנה שלנו על העולם. אפלטון היה מאוד סקפטי ביחס של האדם מהשורה לדעת מה טוב לא ומה לא טוב לו. כל צורה של צנזורה מניחה באופן מובהק תחום שאנשים לא כשירים ולא יודעים לשפוט.

 

להמשך לחלק ב’ של המאמר, לחץ כאן

לחלק ג’, לחץ כאן

תוכן עניינים

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 077-9972792