מה ואיך תציג ללקוח?  תקשורת חזותית – ידיעה וייצוג חלק ב'

Share on facebook
Facebook
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email
Share on linkedin
LinkedIn

 

אולי תרצה להתחיל מחלק א' 

ייצוג תמונתי

שני דיוקנים של ציירים גדולים

שני דיוקנים של ציירים גדולים. אחד מהם הוא של טרנר, שייצג את עצמו כבחור נאה שהפנים שלו בוקעות מתוך האפלה. צייר אחר, אוסטרי מהמאה ה-20, תמונה שהיא יחסית יותר נעימה למראה מיתר הדיוקנים שלו, שהם לרוב בעירום, לא חשוב מהי השפה הויזואלית, אקספרסיוניסטית רומנטית או אחרת, אנו מסוגלים לעבור בלי בעיה מהייצוג למיוצג, אנו גם יודעים שזה דיוקן עצמי, ויש לנו גם תצלומים של אגון שילה אז יכולים לדעת איך הוא נראה באמת. ברור שהדיוקן העצמי מחליף את האמן במובן מסוים. מאחר ומדובר באמנות אנו מוזמנים לשאול עצמנו מדוע הוא בחר לייצג את עצמו דווקא באור, בצבעים ובזוויות הללו. טרנר למשל מישיר מבט אל הצופה. גם אנו מבינים את החשיבות של דיוקן עצמי, אנו מעלים תמונות בפייסבוק, זה משרת מטרות מאוד מסוימות, אנו רוצים שיחשבו עלינו משהו, לפעמים זה משהו מוטה, יש תמונות מחמיאות יותר ופחות, יש כאלה שהעיצוב שלהן מזמין הרהורים על הבחירה, מדוע בזווית הזו, מדוע בלי בגדים וכו'. אז אלו דוגמאות סטנדרטיות. אבל נראה את הדוגמא הבאה, לציורי אחיזת עיניים.

מקרה גבול: ציורי "אחיזת עיניים"

ציורי "אחיזת עיניים" מיועדים להטעות את צופיהם לחשוב כי הם רואים את האובייקט עצמו ולא ייצוג תמונתי שלו.

דימויים חזותיים אלו מוגבלים בנושאיהם לאובייקטים אמיתיים.  הדימויים הללו מאוד מוגבלים לריאליזם מאוד קיצוני. זאת אומרת האובייקטים חייבים להיות דברים שנוכל לזהות שקיימים במציאות. המדיום חייב להיות מאוד ריאליסטי כי המטרה היא באופן תכסיסי לחלוטין למנוע מן הקהל לראות שיש שם ייצוג. הרעיון של אחיזת עיניים זה שלא נראה שיש שם ייצוג (שלא נבין שזה צכסיס אלא נחשוב שזה הדבר האמיתי, המציאות).

דימויים חזותיים אלו מוגבלים בנסיבותיהם: בד"כ משמשים כציורי קיר או תקרה.  במאות קודמות הופיעו כאלמנטים ארכיטקטוניים כדי לדמות חלל גדול יותר, או ליצור מראית עין של קרקובים או נישות או חללים נוספים. העניין לגביהם הוא כשאנו מבינים שזו אחיזת עיניים, מתקרבים לקיר כדי לשים כוס על הנישה הזו ואז מבינים שזה ציור.

דימויים חזותיים אלו מוגבלים מבחינה מדיומלית בחומריהם ובטכניקות הייצור שלהם: תחריטים, ריקועים, תצלומים בשחור-לבן וכיו"ב אינם מחוללים אחיזת עיניים.

תקרת המלון הוונציאני בלאס וגאס

Trompe l’oeil ceiling at the Venetian Hotel in Las Vegas

זו למשל דוגמא לציור שיש בלאס וגאס שנראה שיש שם שמים, שהצופה ירגיש שהוא נמצא בוונציה בחוץ.

  • ציורי "אחיזת עיניים" מיועדים להטעות את צופיהם לחשוב כי הם רואים את האובייקט עצמו ולא ייצוג תמונתי שלו.
  • דימויים חזותיים אלו מוגבלים בנושאיהם לאובייקטים אמיתיים. – הדימויים הללו מאוד מוגבלים לריאליזם מאוד קיצוני, האובייקטים חייבים להיות דברים שנוכל לזהות שקיימים במציאות ולא סוסים מכונפים למשל, והמדיום חייב להיות של מדיום מאוד ריאליסטי, ולא ריקועי נחושת למשל. כי המטרה היא באופן תכסיסי לחלוטין למנוע מן הקהל, בסיסי ביותר בשביל ייצוג כאמור זה לראות שיש שם ייצוג. הרעיון של אחיזת עיניים זה שלא נראה שיש שם ייצוג.
  • דימויים חזותיים אלו מוגבלים בנסיבותיהם: בד"כ משמשים כציורי קיר או תקרה. – במאות קודמות הפיעו כאלמנטים ארכיטקטוניים כדי לדמות חלל גדול יותר, או ליצור מראית עין של קרקובים או נישות או חללים נוספים. העניין לגביהם הוא כשאנו מבינים שזו אחיזת עיניים, מתקרבים לקיר כדי לשים כוס על הנישה הזו ואז מבינים שזה ציור.
  • דימויים חזותיים אלו מוגבלים מבחינה מדיומלית בחומריהם ובטכניקות הייצור שלהם: תחריטים, ריקועים, תצלומים בשחור-לבן וכיו"ב אינם מחוללים אחיזת עיניים.

דוגמא נוספת:

ציור קיר בעל דימוי חזותי

זה ציור קיר. אין פה שום דבר מיוחד, למעט העובדה שבמקרים מסוימים אנו יכולים לדמיין שמה שאנו רואים זה הדבר עצמו, כלומר יש ואזה בגומחה בקיר. זו פונקציה אנטי-יצוגית, כלומר הציור מזמין אותנו לראות בזה את הדבר עצמו.

 

שתפו את המאמר
Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
מאמרים נוספים

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 03-5361513