עיצוב מסרים

Share on facebook
Facebook
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email
Share on linkedin
LinkedIn

 

דברים שאתה חייב לקחת בחשבון

    • תמונות רבות נושאות כותרת. כותרת התמונה ניתנת לעתים על ידי יוצר התמונה, אך לעתים על-ידי מישהו אחר במהלך היסטוריית הייצור ואף ההתקבלות של התמונה. הכותרת יכולה להיות מכוונת או אקראית.
    • כותרות אינן רק תווית זיהוי של התמונה. הן עשויות לבטא מרכיבים תיאוריים, לתייג את התמונה תחת מבנה, סוגה או סגנון מסוימים, לייחס אותה לפונקציה תרבותית מסוימת או לשימוש מסוים.
    • עם זאת, כותרות עשויות גם לחתור באופן מודע תחת הייחוסים השונים שלעיל, למשל באמצעות שימוש באירוניה (תמונת המקטרת המפורסמת של מגריט, עם הכיתוב "זו אינה מקטרת", היא דוגמא מובהקת.( במקרים כאלה, התעלמות או אי-ידיעת הכותרת עלולה לעוור עיני הצופה מלהבחין בהיבט חתרני זה של התמונה, ואף בתכונות אסתטיות מסוימות שלה, ובסופו של דבר להביא לאי-הבנה של התמונה.
  • כותרות עשויות לעתים לעורר השראה והעברה מושגית בדומה למטפורה. הן עשויות אף לכוון באורח לשוני לארגון תפיסתי מחודש של מה שאנו רואים בתמונה ולפיכך להניב ראיית-היבטים.

 

**האקונומיסט (השער של אובמה)

יצרו עמימות היבטית- רואים אותו כמאוים ולא כפי שהוא באמת היה בתמונה המקורית (שהוא פשוט הסתכל למטה).

שיפוטים אסתטיים הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו.

במה תבחר על מנת להעביר את המסר? -סוגים שונים של תכונות אסתטיות

איכויות הבעתיות (אקספרסיביות) של תמונה הן תכונות אסתטיות. בחלק מן המקרים איכויותיה האקספרסיביות של תמונה קשורות באופן מסוים לייצוג של פיזיונומה (תאוריה המבוססת על הרעיון לפיו הערכת מראהו החיצוני של אדם, בעיקר פניו, יכולה לספק תובנות על אופיו ואישיותו. המונח פיזיונומיה יכול להתייחס גם להופעה כללית של אדם, אובייקט או שטח, מבלי להצביע אל מאפיינים מדעיים מרומזים.) אנושית. (לדוגמא: עצוב, שמח, חינני, נגה הן אנתרופומוריות –"צורות אנוש").

אדוורד מונק, הזעקה (1983)

כאשר אנו מתארים תמונות אנו עושים זאת במובן של רגש: תמונה יכולה להיות עצובה או שמחה. או באופן מורכב יותר היא יכולה לבטא את חרדת קיומו של האדם.  התמונה שלפנינו היא ציור מאוד מפורסם: הזעקה של אדוורד מונק. מה שהופך את האיכויות האקספרסיביות שלה למאוד מובהקות זה: הכותרת (הזעקה) והדמות המרכזית שלא ניתן לזהות את תווי הפנים שלה. יש משהו מופשט בפנים של הדמות: יש את הפה הפעור, הידיים לצד הראש, הכל בצורה גל-ית שכזו, ניתן לראות גם שהגל הזה כביכול נמשך לתוך הנוף מאחוריו. הגשר הוא הדבר היחיד בתמונה שהוא בעצם קו ישר, כל השאר זה עיבוד ויזואלי של הזעקה. גם הפלטה של הצבעים וגם הצורה המעוגלת הופכים את התמונה כולה לביטוי של זעקה אחת. הנוף בתמונה זועק לא פחות מאשר הדמות. מדובר ב-1893, סוף העולם הישן, ראשית העולם החדש – תחושה שאנו הולכים לקראת מציאות שאנו לא יודעים להתמודד איתה, סוג של אובדן קיומי של האדם עם אירופה. 

יש למחשבות הללו הרבה מאוד ביטוי גם בספרות ובפילוסופיה, בסוג הזה של המצוקה שמונק מבטא. 

מי שלא מבחין באופי המהותי של התמונה הזועקת לא מסוגל לעשות שיפוט אסתטי.  השיפוט האסתטי שצריך להיות: אפשר להגיד תסתכלו על פלטת הצבעים, על הנוף, על מערכת היחסים בין העיקולים השונים שלמשיכות המכחול ומפה לראות איך הפה הפעור מתרחב בעצם אל כל הנוף. 

תכונות אקספרסיביות מופיעות בהרבה מאוד תמונות שאנו מכירים. הסיבה שאנו מתעניינים בתמונות ורואים בהן איזשהו ערך וצורך להתבונן בהן קשור בהרבה מקרים לתגובות הרגשיות שלנו למה שאנו רואים. התגובות הרגשיות הן חלק בלתי נפרד מהצורך שלנו לתאר את מה שגורם לתגובה רגשית. אז זו דוגמא מובהקת וניתן לומר שאיכויות אסתטיות הן בחלקן לפחות איכויות שהן אקספרסיביות. 

המושג Expression. המשמעות המילולית שלו זה ביטוי/הבעה, זה המושג המופשט יותר, אבל משמעות המילה המילולית באנגלית זה ללחוץ משהו החוצה. כלומר להוציא משהו החוצה. אז המושגים ביטוי/הבעה במובן של איכות רגשית זה כבר שימוש פואטי כמעט ברעיון של אקספרשן. 

אחד הדברים שמייחדים את הציור הזה כמו כל תמונה אחרת בעצם הוא שברגע שאנו מתייחסים לאקספרסיה אנו רואים שהאמן ביקש להוציא החוצה ולהראות לנו משהו שהוא מתכוון אליו. 

הקישור הרגיל שאנו עושים בין איכויות אקספרסיביות של תמונות לבין ייצוג תווי פנים או ייצוג של מחוות גוף אנושיות. שמחה, עצב, עליצות, מלנכוליה הן תכונות רגשיות שיש להן ביטויים פיזיים. גאווה, שמחה ועליצות,אם נחשוב על ציורים שמייצגים זאת, תהיה להם תחושה מקצבית הרבה יותר ברורה: או שיראו גוף שהוא מחולל / מרקדד באיזשהו אופן. התכונות האקספרסיביות הללו זה באופן שהוא מאוד אנושי כי אנו מזהים שם סוג של פיזיונומיה, סוג של הבעה או מחוות גוף אנושי. ולכן מכנים אותן תכונות אסתטיות אנתרופומורפיות

אנתרופו -אנושי ומורפיות זה בעצם צורה. אז אנתרופומורפי זה משהו שיש לו צורת אנוש. תכונות אנתרופומורפיות אלה תכונות שאנו מבינים אותן באופן מושגי על איך שאדם נראה או מרגיש, הן נבנות על ההיכרות שלנו כבני אדם עם מחוות אנושיות. 

לדוגמא: ילדים לומדים מאוד מהר שהקונטור "סמיילי" הוא קשור לחיוך, למרות שהוא לא דומה לחיוך, אלא הוא סתם צורה גיאומטרית. לעומת זאת הסמיילי העצוב קשור לעצב. הסיבה שילדים לומדים זאת היא שחייכו אליהם ועשו להם פרצופים עצובים. בחלק גדול מהמקרים אנו מזהים / רואים עצב או שמחה או עליצות או מלנכוליה או כל ביטוי אקספרסיבי אחר כקשור בצורה מאוד מובהקת לאיזשהו קונטור / קו מתאר לכל דבר אנושי, זה יכול להיות פנים או גוף. 

**לא צריך לראות פנים כדי לראות שמחה, גם תנוחת גוף יכולה להצביע על כך. אז זו דוגמא לאקספרסיביות במובן האנתרופומורפי.

שארל לה ברון, המאה ה-17

צייר צרפתי מהמאה ה-17 בשם שארל לה ברון יצר, הבעות שהוא יצר כחלק מקטלוג של הבעות שהיא ניסה ליצור איזשהו סטנדרט פיזיקלי, כאילו מילון, של איך מציירים צורות שונות של הבעה: אימה ופחד וכאב וחרטה וכו', כל הרגשות וההבעות השונות רשומות בצרפתית ליד ההבעות. זה רק מראה לנו עוד דוגמא כיצד אמנים שיוצרים תמונות מנסים כאיזשהו תרגיל אינטלקטואלי כמעט לפתח איזשהו לקסיקון/מילון שירכיב שפה שהיא שפה רגשית לגמרי. העמימות האסתטית, התופעה שתמונות לא מגדירות לנו לגמרי את המבט שבתמונה. למשל האדם בשורה האמצעית השני ממין לא ברור אם הוא כועס או סובל מעצירות למשל (הערת מחבר: לא מילים שלי כמובן).

**אם אנו חושבים על האמוטיקונים שיש לנו בסמסים, כל הסמיילים למיניהם, אז הפנים כאן אלה גירסאות מאוד משוכללות של אמוטיקונים. הרעיון הוא ליצור קטלוג שברגע שיש לי סטנדרט אז אני יכול להשתמש בו בתחליף להבעה עצמה. ברגע שיוצרים קטלוג כזה אז אתה בעצם יכול להחליף את ההבעה בסימן. הבעיה היא שאמוטיקונים זה דבר שהוא הרבה יותר קרוב לשפה כתובה או לטקסט מאשר לתמונה. זה איזשהו סימבול, זה כבר לא גורם לנו להגיב רגשית או לזהות רגש במובן שמבעים ויזואליים הרבה יותר מורכבים כמו הנ"ל יגרמו לנו להגיב מבחינה רגשית.

דוגמא נוספת, מפתיעה, משום שהיא מופשטת לגמרי, אין פה שום ביטוי חזותי של פיזיונומיה או מחווה אנושית, אין פה שום דבר חוץ מכתמים של צבע. 

הצייר הוא מארק רות'קו.: אם נשים לב, הגבולות בין המלבנים הם מאוד fuzzy כלומר זה לא סתם "לגו" כזה, יש שם הרבה מאוד רגש (?) וזו בדיוק השאלה האם ניתן בכלל לדבר על התמונות הללו במובנים של ייצוג רגש גם כשאין כאן הבעות פנים או קונטורים אנושיים. לפחות התמונות הללו מדגימות את כך שגם ייצוגים ויזואליים שהם מופשטים יכולים לשאת איכויות רגשיות ושאולי אף צבע יכול לייצג איכות רגשית. 

הקונטקסט הוא מאוד חשוב, הוא יכול להיות נטיה תרבותית/קוגניטיבית. למשל: לעשות זיהוי בין צבע לבין איכות רגשית. אם היינו עושים ניסוי אמפירי בכיתה, אפשר היה להכניס אותנו למעבדה ולהראות לנו תמונות כאלה ולבקש מהסטודנטים לקטלג את התמונות במונחים של עצוב/שמח, סביר להניח שהתמונה הימנית היתה זוכה לייחוס אקספרסיבי של עצוב ולקבל ערכים שקרובים לעצוב והתמונה השמאלית היתה יותר קרובה לקוטב של שמח. 

**למרות שאיכויות אקספרסיביות קשורות מאוד לאנתרופומורפיות, ישנה אפשרות שייצוג רגשי או ייצוג של איכויות רגשיות שהוא לא אנתרופומורפי. פה אנו משאירים זאת כאפשרות פתוחה.

עבודות חזותיות מופשטות מסוימות מדגימות את האפשרות של קיומן של איכויות הבעתיות ללא תלות בייצוג של פיזיונומיה אנושית. במילים פשוטות- גם לתמונות מופשטות יש איכויות הבעתיות (אקספרסיביות של שמחה, עצב וכו').

עשוי לעניין אותך גם – האם שיפוטים אסתטיים הם סובייקטיביים?

שתפו את המאמר
Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
מאמרים נוספים

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 03-5361513