תקשורת חזותית – איך לייצר השפעה עמוקה בעזרת סוגים של ידע – חלק ב'

Share on facebook
Facebook
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email
Share on linkedin
LinkedIn

לקריאת חלק א' של המאמר, לחץ כאן

ידע מוסרי

דימויים חזותיים, במיוחד כאלו שמהווים חלק מנרטיב שלם, מקומי או נרחב (לדוגמא: סרט קולנוע, נרטיב תרבותי שלם), עשויים לייצג מסגרת חשיבה מוסרית כוללת, או להתייחס אליה באופן קונקרטי, וכך להוות בסיס לידע מוסרי ולחינוך מוסרי. – תמונה יכולה להלום את מערכת הערכים המוסרית שלנו או לאתגר אותה. ייצוגים חזותיים מאוד כדי למכור אופנה איטלקית בדוגמא למטה זו דוגמא יפה. זה לא באמת חלק מהקולקציה של בנטון אלא, אז היו קרבות עקובים מדם בבוסניה ובתקופה הזו להראות מדים של חייל בוסני הרוג בשביל לעודד מכירות של אופנה איטלקית היה משהו שניגן מאוד חזק על הקונפליקט שלנו בין ציניות קונסומריסטית לבין הידיעה שאלה לא סוג הדברים שאנו אמורים לראות בקונטקסט הזה. שייצוג של חולצה מגואלת בדם עם סימן חור הקליע זה לא משהו שאנו אמורים לראות. ברור שהאפקטיביות של הקמפיין הזה קשורה באופן מאוד מובהק לקונפליקט המוסרי שהצופה של התמונה נכנס אליו כשהוא רואה אותה עם הלוגו של בנטון. כאשר תמונות מתייחסות למערכת הערכים המוסרית שלנו הן עושות זאת מכיוון שהן ממקמות עצמן בהקשר רחב יותר מבחינה תרבותית. היא קשורה לחינוך והבנה תרבותית כיצד ראוי להתנהג וכיצד לא. כשתמונה מקבלת את זה היא משתלבת ודורשת מאיתנו התייחסות. תמונות פרובוקטיביות מבחינה מוסרית דורשת מאיתנו לחשוב מחדש על האופן בו אנו מתייחסים לעולם או אל עצמנו. 

מתוך קמפיין בנטון 1994 (חייל בוסני הרוג)

 

נרטיב

זה אף פעם לא תמונה אלא יש לה קונטקסט מוסרי למשל שקשור להתנהגות האנושית.

נרטיב הוא האופן והאמצעים בהם אנו נוקטים כדי לספר סיפור. נרטיב אינו מוגבל לצורה או מדיום מסוימים. הוא יכול להיות מציאותי או בדיוני, כל שילוב בין השניים. – יכול להיות קולנועי, או סיפור שבע"פ, או רכילות שעוברת מפה לאוזן גם היא יוצרת נרטיב, גם תקשורת יוצרת נרטיבים. הנרטיב מניח קיומו של מבנה לוגי כלשהו (התרחשות של שינוי ממצב אחד למצב שני), אולם הוא עדיין מציג עצמו כפתוח לשינוי, או לסיפור-מחדש. – המינימום של המבנה הלוגי הזה זה איזושהי התפתחות או מעבר ממצב למצב. כל סיפור היסטורי/פוליטי/פסיכולוגי/חברתי אמיתי/עובדתי או בדיוני, יש לו לפחות את המינימום הזה של השתנות ממצב אחד לשני. נרטיב לא יכול להיות איזושהי נקודה חד מימדית. כל נרטיב באשר הוא -גם פתוח לשינוי. זו הנקודה השניה. נחשוב על מדורת השבט, זה יכול להיות מיתוס לאומי, או איזושהי אגדה מכוננת כמו האגדה של פסח למשל. 

במובן כללי זה, נרטיב מצוי בכל מקום בחיינו: סיפורי-עם, רומנים, רכילות, חדשות, ריטואלים וסרטים הם כולם נרטיבים. יש הטוענים שגם ההיסטוריה עצמה ואפילו המדע הם נרטיבים. – אז אנו מדברים על דברים שנמצאים בכל מקום בחיינו. ההיסטוריה למשל הנרטיב הציוני, הנרטיב האנטי-ציוני, הנרטיב הפלסטיני וכו', אלה סוג של סיפור מכונן שניתן תמיד לפתוח אותו מחדש לקריאה מחודשת.

הרעיון של נרטיב קשור גם לערך האסתטי שאנו מוצאים באובייקטים מסוימים. ניתן לטעון כי הערך שאנו מוצאים באותם אובייקטים (לדוגמא: סרטים, ספרים, יצירות אמנות בכלל, אבל גם אובייקטים של היומיום כמו כתבת צבע בתקשורת) קשורה באופן מהותי בפריסתו המחושבת של נרטיב.

  • The photo is visually suggestive of a new American landscape that we're still crossing into” (Prof. S. Ambar, Political Science, Lehigh University(
  • הבית הלבן בעת המבצע לחיסול אוסמה בן לאדן, 2 במאי 2011

חדר המצב של הבית הלבן בעת המבצע לחיסול אוסמה בן לאדן, 2 במאי 2011

בתמונה הזו אנו וראים את ביידן ואת אובמה, את הגנרל שמרכז את המבצע, את הילרי קלינטון שנחרדת ממה שרואה על המסך או משתעלת כפי שאמרה אחר כך. 

התמונה הזו היא לגבי קטע שנתבקשנו לקרוא, והציטוט למעלה הוא מתוכו. 

הרעיון מבחינה של ידיעה מוסרית- של לראות את התמונה הזו, היא איזשהו snapshot של רגע מאוד משמעותי בסדרה של תהליכים שהחברה האמריקאית עוברת, או גבול שמעבר לו היא חוצה.

למשל הנוכחות של נשיא שחור בחדר המצב, והחצייה של הגבול בנוגע לדימוי השחור האמריקאי-תהליך שעבר מאיזשהו סוג של איום על ההגמוניה הלבנה בארה"ב, לדימוי של מגן התרבות האמריקאית. 

מבחינת הקומפוזיציה של התמונה, המיקום של אובמה בצד על הכיסא הנמוך, האופן שבו הוא מייצג את עצמו ומוכן שייצגו אותו, הרי התמונה הזו היתה יכולה לעבור צנזורה ע"י דוברות הבית הלבן, אבל הוא היה מוכן שייצגו אותו בפינה. היו יכולים לייצג אותו עומד זקוף וגברי באותה מידה. יש כאלה שיראו בגבריות הזו את האפשרות היחידה להנהגה, אבל כאן הוא דווקא יושב בצד ונותן לגנרל לנהל את העניינים מתוך עמדת כוח, זה ייצוג אחר לעומת מה שראינו בעב בתמונות רבות של בוש. 

יש בפוזה של אובמה נוכחות ואצילות שקטה, לא כזו שמפמפמת אותו כמנהיג, ולא לובש שם איזשהו ז'קט. אנו יכולים למקם את התמונה הזו ביחס לייצוגים ויזואליים של נשיאים קודמים. 

התמונה הזו מקבלת מערכות יחסים מוסריות, בעיקר של מה ראוי ומה לא ראוי. דובר צה"ל שיחרר תמונה של זוג חיילים הומואים הולכים יד ביד. לעומת הנרטיב ההטרוסקסואלי שמדיר כאלה דברים משורות הצבא, זה לא רק התמונה כתמונה, אלא מסגרת מאוד רחבה שאנו מספרים לעצמנו לגבי דמותו של החייל הישראלי. אנו באופן מאוד טבעי מתחברים לתמונות ומבינים כיצד תמונה עשויה ליצור שינוי שמקובל עלינו (או לא), במימד נורמטיבי/מוסרי. כמובן גם הנוכחות של אישה בעמדת כוח, הילרי קלינטון אישה חזקה. האם יש פה מקום לאקספרסיה נשית? נוכחות של נשים בחדר מצב לא מובן מאליו. היא אח"כ אמרה שהיא השתעלה ולא היתה מזועזעת. 

יש הבדל בין הייצוגים הרגילים של גברים ונשים. גברים מאיזושהי סיבה אמורים להיות קשוחים ועמידים לסיטואציות קשות, ולנשים יש רשות להיות היסטריות. 

היסטריה היא תופעה נשית שבה נשים אמורות להיות היסטריות, וגברים לא אמורים להיות היסטריים. אין לגברים אנטומית את ההרשאה להיות היסטריים. בקולנוע בסרטי פעולה למשל אם קורה משהו לשחקן, אז נראה על השחקן סוג של התמודדות הרואית עם הכאב, ולעומת זאת נשים שנחתכות באצבע מאיזה קוץ זה גורר מעיין התבכיינות. 

זו דוגמא יפה לשאלה מה אנו רואים בתמונות מהבחינה של היכולת שלנו לדבר על דיון של פתיחת אופקי דיון מסוימים, זה קשור לשינוי באופי האמריקאי.

שתפו את המאמר
Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
מאמרים נוספים

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 03-5361513