תקשורת חזותית – איך לייצר השפעה עמוקה בעזרת ייצוג וידיעה – חלק ג'

Share on facebook
Facebook
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email
Share on linkedin
LinkedIn

אולי יעניין אותך גם חלק א', חלק ב'

מיתוס "העין התמימה"

"העין התמימה" היא התזה שאומרת כי ההיסטוריה של מימזיס מבטאת תהליך של התבהרות והצטללות של התפיסה והפרשנות של יוצרי התמונות (אמנים) ביחס למה שהעין תופסת במציאות. כלומר, תהליך של הסרה שיטתית של קדם-הנחות תפיסתיות באופן בו האמן מייצג את המציאות.

לכאורה, התהליך הזה הגיע לשיאו בציור הריאליסטי של המאה ה- 19 ובאימפרסיוניזם הצרפתי של ראשית המאה העשרים.

  • לפי הפסיכולוג והיסטוריון האמנות ארנסט גומבריך, מדובר במיתוס: נטייה ריאליסטית נאיבית להניח כי תפיסה חזותית של אובייקט מסוים אינה תלויה בידיעת הקשריו בעולם ומשמעויותיו השונות או בציפיותינו ביחס לאובייקט על-סמך התנסויות קודמות.
  • גומבריך טען כי מקורו של המיתוס הזה הוא בהסתמכות נאיבית על דומות  ( resemblance  בתור יחס טבעי שמתקיים בין מה שאנו רואים לבין מה שאנו מייצגים באופן תמונתי.

גומבריך קורה לכך מיתוס כי זו ראייה נאיבית. כי כשאנחנו תופסים את העולם באופן חזותי, אנחנו תופסים אותו באופן שהוא מנותק מידיעה וחוויה של ההקשרים הסביבתיים. 

אם אנחנו מניחים שאנחנו רואים את העולם ומייצגים אותו בלי וקונטקסט עשיר מאוד של מי שחי בעולם אז אנחנו אחוזים באשליה.

 

העין לא תמימה, ולא יכול להיות משום שאנחנו כשמתחילים ליצור תמונות אנחנו לא תמימים. אנחנו מנוסים בו, למדנו וחווינו את העולם, אנחנו מתפתים לדברים שיקרו וכשאנחנו רואים תמונה הרקע הזה מעצב את מה שאנחנו רואים ויוצרים בתמונה. יחס טבעי ישר ועצמאי בלתי תלוי בין התמונות למה שאנחנו רואים זה פיקציה מוחלטת. ואם יש דמיון בין ייצוגים מסוימים לבין המציאות אנחנו יצרנו באמצעות שפות ויזואליות.

התרומה של יוצר התמונה/ של האומן לממד של ממשות- מה שהופך אותה למימזיס היא קריטית. 

אינסטגרם- התמונה לא דומה למציאות אבל אנחנו החלטנו שהיא דומה למציאות במובנים שאנחנו החלטנו.

הטענה של גומבריך קשה, והיא הדמיון בין הדברים תמיד תלוי בבנייה מלאכותית של שפה ויזואלית. גומבריך אומר שאין ראייה בלי תפיסה חברתית- תרבותית פרשנותי שקודם לראייה, ולנתון החושי.

הנחות יסוד בכך שהעין היא תמימה

אנו מבחינים בין לראות דבר-מה ("קלט חושי") לבין לראות דבר-מה- בתור-משהו ("פרשנות").

    • הקלט החושי קודם לפרשנות; הפרשנות תלויה בקלט החושי. גם ההנחה הזו מופרזת. לדוגמא: ראיית היבטים. והעשן במגדלי התאומים. 
  • הקלט החושי זהה או דומה עבור כל בני האדם בעלי ראיה תקינה, אולם הפרשנות עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות אישיות, רקע תרבותי וכיו"ב

 

טענות נגד גישת "העין התמימה"

  • הקלט התפיסתי תלוי בפרשנות (ולא רק הפרשנות תלויה בקלט התפיסתי). כלומר הקליטה אינה קודמת לפרשנות.
  • אם הקליטה תלויה בפרשנות, הרי אין סיבה להניח שהקליטה דומה אצל כל בני האדם שחושיהם פועלים באופן תקין.

 

מסקנה- העין כלל אינה תמימה

  • למעט מקרים נדירים, איננו מבחינים במודע בין הקלט החושי לבין פרשנותו. אנו תמיד רואים דבר-מה בתור משהו, מעוגן בהקשר פרגמטי או מוכר על-סמך התנסות קודמת כזו או אחרת (זיכרון וציפייה).
  • גם אם ניתן להבחין בין קלט חושי לבין פרשנותו ברמת העיבוד הקוגניטיבי במוח, הרי איננו מודעים בפועל לפעולה הראייה שלנו ולפיכך כל הבחנה חדה בין קלט חושי לבין פרשנותו נעשית בדיעבד.
  • הקלט החושי ופרשנותו מקימים יחס הדדי. הפרשנות תלויה בקלט החושי, אולם במקביל הקלט החושי תלוי בפרשנות
  • אם הקלט החושי תלוי גם בפרשנות ואם פרשנות היא פועל יוצא של נסיבות אישיות והתניה תרבותית, אז אין טעם להניח ולצפות שהקלט החושי יהיה זהה או דומה עבור כל בני האדם בעלי ראיה תקינה.
  • במובן זה, ראייה של איכויותיו האסתטיות של ייצוג חזותי לעולם אינה תמימה.

 

שתפו את המאמר
Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
מאמרים נוספים

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות

דברו איתנו

לפגישת ייעוץ ללא התחייבות השאר פרטים עכשיו או התקשרו: 03-5361513