הצצה אל כמה מהמוצרים עם השמות הכי מאכזבים ונוראים בעולם מעלה את השאלה המתבקשת, עם חברה כזו מי צריך משרד פרסום או שמא זה מה שהיה מציל את השם הנורא של המותג.
קחו למשל משקה בשם “קולה פיפי”, חטיף בשם אשכי חמור או מסעדה שקוראים לה להיחנק. כן הם חיים וקיימים, אבל כנראה לא להרבה זמן, כי עם לקוחות אסור להתחכם, בטח שלא על חשבונם. מי יכנס למסעדה וישלם כדי להיחנק…
משרד פרסום ובחירת שם למוצר
תפקידו של כל משרד פרסום הוא ללוות מוצרים ותיקים אבל גם להוליד מוצרים חדשים ובתהליך הזה בחירת השם, היא חלק מאוד חשוב.
השם הוא הדבר הכי חשוב שיכול לקרות למותג. הוא מוצמד אליו, הולך אתו לכל מקום, נחשף בשם הזה ומתקבל (או לא מתקבל) על ידי הצרכנים, לכן חשוב מאוד שהשם יהיה שיווקי וכזה שיוסיף תדמית ומוניטין למותג.
התחכמות הורסת מותג
כדי להסביר מה ההבדל בין התחכמות ביצירת שם לבין המצאה מוצדקת נצטרך להזכיר כאן את הארי פוטר שכבר מותג בפני עצמו. אם למשל מישהו באנגליה היה מחליט לפתוח מסעדה שיש בה את כל המאכלים המוזרים שיש בספרי הארי פוטר, היה צידוק גם למסעדה וגם למנות האלה, אבל אם מישהו מנסה למכור לך סוכריות איידס (כן יש דבר כזה) לך תמצא מי יעז לאכול אותם, למרות שברור שהן לא קשורות לאיידס. אז בשביל מה בכלל? שם מגניב למוצר צריך להיות מדליק אבל קשור כלומר, יש קשר בין המוצר לבין השם וגם אם הוא מוזר, זה לא אומר שזה רע. מה שרע בבחירת שמות זה האסוציאציה שהם מעלים אצל הצרכנים שלהם, וגם הצרכנים הכי הכי חושים לא אוהבים לאכול אשכי חמורים.
שום משרד פרסום לא היה מאשר שמות כמו סוכריות איידס או חטיפי אשכי חמורים.
שם לא לוקח סיכון!
לא חייבים להיות בנאליים בבחירת שם. ההבדל בין להיות בנאלי הוא לא להיות קיצוני, דוחה או מבעית. יש עוד דרך ארוכה בין שם בנאלי למוצר לבין שם מגניב וזו עוברת דרך אסוציאציות, קשרים, רמזים, זיקה, חריזה, מטבעות לשון ועוד ועוד ודורש מחשבה רבה של כתיבה שיווקית. לא חייבים לעורר בעתה, אפשר למכור חטיפים שחמורים אוהבים אבל לא ממש לקרוא להם אשכי חמור. ראשית כי חמורים הם נורא מתוקים ושנית, מה הקשר בין אשכים ובין הממתק הזה ממולא וניל. נו באמת מה?
