בתקופות קדומות כמו למשל הרנסאנס לא היה דבר כזה מיתוג עסקי, לפחות לא במוצהר אף שניתן להבין כי כאשר נסיכים ומלכים העריצו מוזיקאים ואומנים מסוימים הם בעצם מיתגו אותם.
ברמה הצרכנית אנשים אכלו את מה שהם יצרו ורוב העולם הורכב מחוות וכפרים ולא התקיימה שום תחרות מסחרית על ליבו של הצרכן, משום שלא היה מושג כזה צרכן, כולם היו היצרנים והצרכנים של עצמם.
עד תום התקופה הפיאודלית, כל משקי הבית באירופה יצרו את המוצרים שלהם ומכסימום החליפו עם השכנים ורק המהפכה התעשייתית שהובילה לדחיקת מוצרי הבית ולייצור ההמוני היא זו שבעצם הפכה את חומרי הגלם למוצרים שאחר כך הפכו למותגים מבוקשים מי יותר ומי פחות ואחר כך גם נשאו לוגו.
מותג לעשירים בלבד !
אבל עוד לפני המהפכה התעשייתית במאה ה-19 ניתן היה לזהות בתקופות יותר קדומות עדיפויות אצל אצולת הממון וארמונות השליטים כאשר חומרי הגלם עבורם נרכשו מיצרן זה ולא אחר, בשם עדיפות בולטת. גם הזמנת מוזיקאים אל חצר המלכות או הזמנת פרסקות (ציורי קיר) דווקא מרפאל מיתגו אותו כצייר עדיף על פני אחרים ואין ספק כי מדובר בתהליך של מיתוג. לצורך העניין החתימה של רפאל היא הלוגו..
המהפכה התעשייתית שאפשרה להפוך את חומרי הגלם למוצרים, אפשרה לעשות בהם גם שינויים ולמשל מפולי קפה מצאו היצרנים כי הם יכולים לעשות כמה סוגי קפה, בטעמים וריחות שונים, ולתת להם שמות שונים ולהבליט את שמותיהם על האריזה ולעצב להם אריזה מיוחדת במינה, וכל הפעולות האלה הן פעולות של מיתוג כדי לשאת חן בעיני הצרכנים, שיבחרו במוצר הזה ולא במוצר אחר.
מיתוג ולוגו מצרכנות לכלכלה !
המונח מיתוג התייחס תחילה אל עולם הצרכנות שיצר בידול בין מוצר אחד לשני, אבל מהר מאוד עבר גם לתחום הכלכלה ונוצר מיתוג לא רק לעגבניות ולקפה אלא גם לבנקים, גופים פיננסיים, נותני שירותים שונים ועוד. כלומר- נוצרה ההבנה שכדי לבדל ולהציג יתרונות (ובדיעבד גם להמשיך להתפתח ולייצר יתרונות נוספים כדי לעמוד בתחרות) יש להתחיל תהליך של מיתוג ושל עיצוב לוגו כמעט לכל מוסד או רשות שעניינם הוא לקוחות וצרכנים ולא משנה אם אתה מוכר להם לחם או פותח להם חשבון בנק. זה מיתוג, זה מיתוג עסקי – זה מנצח וזה עובד!
